איך כל דמות הושלכה על החוט

קטע מתוך 'כל החלקים החשובים: הסיפור הפנימי של החוט' של ג'ונתן אברמס מפרט את הליהוק של כל דמות בתוכנית.

דייוויד סיימון (בורא): [וונדל פירס] נכנס ורק ממסמר את [האודישן שלו]. הוא היה ממש עצבני. הוא הסתכסך עם נהג מונית. זה היה מאותם רגעים שניסו לברך מונית בזמן שחורה בניו יורק, והוא נכנס והוא מהביל. הוא הוטרד, כמו דוב שפגע בקן הצרעה. הוא היה צריך להתמקד בזירה, והוא התנצל על מה שלדעתו היה קריאה גרועה, אך היה בו את האוויר של בלטימור - בלטימור בימינו. ברגע שהוא נכנס וקרא, זה היה כמו 'זה הדרגש שלנו'.

וונדל פירס (גילוי וויליאם 'דרגש' מורילנד): זה היה שבועות אחר כך, אולי אפילו שנה אחר כך, בזמן שצילמנו, דייוויד אמר, 'אתה יודע, כשנכנסת לא הקריאה שלך היא שהביאה לך את החלק. אתה פשוט נכנסת והתבשלת והתלוננת על נהג המונית הזה וזה הדבר שהביא לך את ההופעה, כי אתה כל כך דומה לדרגש. ' העובדה שהייתי מעלה את זה באמצע אודישן גדול מעידה על איזושהי חיבה מצדי.



שמעון: חשבתי שג'ון סי ריילי יכול להיות מקנולטי אחר, בטח לא אותו דבר, אבל חשבתי שהוא יכול לשאת את כל העודפים והמינוסים של מקנולטי בצורה אחרת. אהבתי את עבודתו בהמון דברים. הייתי איתו בטלפון. זה עבר שלושה שבועות לפני ליל כל הקדושים [2001], כי הייתי במבוך תירס עם הילד שלי, איתן, שהיה כמו שבע, שש. אז אני מנסה לשמור על קשר עם הילד שלי שמתרוצץ כמו מטורף במבוך הזה, ואז ג'ון סי ריילי קרא לי בחזרה. באמת שלא יכולתי לקבל את השיחה. דיברתי איתו אולי חמש דקות, ואמרתי, 'היי, שמע, אני יכול להתקשר אליך בחזרה? אני במבוך תירס עם הילד שלי. ' והוא אמר, 'כן, כן. תתקשר אלי חזרה.' בתקופה שבין שהוא התקשר אליי וכשהתקשרתי אליו בחזרה, הוא הפסיק להתקשר. מאוחר יותר הוא אמר לדום [ווסט, שקיבל את התפקיד] כי אשתו דומה, 'אנחנו לא עוברים לבולטימור'.



מאוחר יותר, דום עבד איתו על שיקגו והם מסתכלים אחד על השני. הם כל כך שונים, ודום כמו, 'בשביל מה הם התכוונו?'



ככה זה לפעמים ליהוק. אתה הולך לכיוון אחד. אתה מגלה שאתה בדרך הלא נכונה או שהנסיבות מסכלות אותך, ובסופו של דבר אתה הולך לכיוון אחר.

דומיניק ווסט (ד'טי ג'ימי מקנולטי): לקריאה קיבלתי סצינה אחת מהטייס ושום דבר אחר, ושמתי את עצמי על קלטת. לא חשבתי על זה הרבה, אבל זה הלך ומאוחר מדי בלילה, והם רצו את זה למחרת, אז גרמתי לחברה שלי לקרוא את הדיאלוג. זו הייתה סצנה בין מקנולטי לבונק, והיא קראה את החלק קומותיים והחזקתי את המצלמה ועשיתי את מקנולטי. היא לא יכלה להפסיק לצחוק על המבטא שלי, אז שלחתי אותה מהחדר ולא היה לי אף אחד אחר וזה היה מאוחר, אז פשוט השארתי פער לשעה שבואנק דיבר והגיב לכל מה שהוא אמור לומר ו שלח להם את זה.



איך לגרום לכוויות שמש להיעלם

דייוויד סימון אמר שהוא מצא שזה כל כך מצחיק, שהטיפש הזה מגיב לשקט מוחלט, שהוא חשב שעדיף שנגמור אותו ונצחוק.

שמעון: מעולם לא ראיתי קלטת אודישן כמוה. המצלמה הייתה עליו והוא קרא ואז הוא השאיר את ההפסקות לשחקנים האחרים שלא היו, והוא הגיב לשורות. הרבה משחק מגיב, ולראות מישהו עושה את זה לשווא זה קלטת אודישן יוצאת דופן.