העבודה בדובאי

בשנה שעברה, קבוצת אליטה של ​​אנשי המוסד פגעה סוף סוף במטרה שלהם. הם מעולם לא חשבו שכל העולם יצפה

יום שני 18 בינואר 2010. בוקר

בשעה 6:45 לפנות בוקר, החברים הראשונים בחוליה פוגעת ישראלית נוחתים בשדה התעופה הבינלאומי של דובאי ומסתערים בעיר כדי לחכות להוראות נוספות. במהלך תשע עשרה השעות הקרובות, שאר הצוות - לפחות עשרים ושבעה חברים - יגיע בטיסות מציריך, רומא, פריז ופרנקפורט. הם באו להרוג אדם בשם מחמוד אל-מבחוח, מנהיג חמאס ששמו הקוד במוסד - סוכנות הביון הישראלית - הוא מסך הפלזמה.



רוב הפעילים כאן הם חברים ביחידה חשאית במוסד המכונה קיסריה, ארגון עצמאי האחראי למשימות המסוכנות והקריטיות ביותר של הסוכנות: חיסולים, חבלה, חדירת מתקנים בעלי אבטחה גבוהה. 'הלוחמים' של קיסריה, כידוע, הם האליטה של ​​המוסד. לעתים רחוקות הם מתקשרים עם פעילים אחרים ומתרחקים ממטה המוסד מצפון לתל אביב, במקום עוברים הכשרה אינטנסיבית במתקן נפרד שאיש אחר בסוכנות אינו מקבל גישה אליו. נאסר עליהם להשתמש אי פעם בשמם האמיתי, אפילו בשיחה פרטית, ולמעט בני זוגם - משפחותיהם וחבריהם הקרובים אינם מודעים למה שהם עושים. כפי שאמר לי לאחרונה לוחם קיסריה ותיק, 'אם המוסד הוא מקדש קהילת המודיעין של ישראל, אז קיסריה היא קודש הקודשים שלה.'



במהלך הדיווח על סיפור זה, שיניים נודע כי זהו הניסיון השני של קיסריה להרוג את אל-מבחוח. בטיול קודם לדובאי חודשיים קודם לכן, בנובמבר 2009, אותו צוות ניסה להרעיל אותו. לא ידוע במדויק כיצד הצוות נתן את הרעלן בניסיונם הראשון, אם כי החשד הוא שהחליקו אותו למשקה או מרחו אותו על אחד המתקנים בחדר המלון שלו. אל-מבוחח חלה באורח מסתורי, אך בסופו של דבר התאושש, ומעולם לא היה מודע לכך שהורעל על ידי פעילים ישראלים. הפעם, לא יישאר דבר במקרה. מראש נקבע כי הצוות יעזוב את דובאי רק לאחר שיאשרו במו עיניהם כי מסך הפלזמה מת. *



איך להיות לוחם נינג'ה

אל-מבחוח נמצא ברשימת יעדי החיסול של המוסד (ראו מסגרת בעמוד 40) מאז שנת 1989, לאחר שהוא יחד עם שותף בשם מוחמד נאסר חטפו ורצחו שני חיילים ישראלים ליד מדבר הנגב בדרום ישראל. בראיון שהעניק לרשת אל-ג'זירה, אל-מבחוח נזכר בפירוט באחד מאותם הרוגים. 'התחפשנו ליהודים דתיים עם כיפות על הראש כמו רבנים,' אמר. הוא המשיך ותיאר את איסוף החייל אבי סספורטאס למקום שנקרא צומת הודייה והציע לו טרמפ. ״נסעתי והדלת מאחורי נוטרלה. דאגנו לזה מראש. אמרתי לו בעברית, 'היכנס לצד השני, הדלת שבורה.' הוא הסתובב והתיישב במושב האחורי. לי ולאבו סאהיב [נאצר] היה איתות קבוע מראש. הצלחנו שברגע הנכון אעשה סימן ביד, כי יכולתי לראות מה קורה בכביש מלפנים ומאחור. ואכן, כשלושה קילומטרים לאחר צומת הדרך סימנתי לאבו סאהיב. אבו סאהיב ירה בו באקדח הברטה שלו. שמעתי אותו נושם בכבדות ומת. הוא לקח שני כדורים בפנים ואחד בחזה ומת מהירייה הראשונה. נשם החוצה וזהו, סיים. ' הדבר היחיד שהתחרט עליו, אמר אל-מבחוח, היה שהוא נהג באותה עת במכונית, וכך היה זה נאצר שזכה לירות בפניו של החייל.

בשני ההרג שניהם חיללו את גופות החיילים וצילמו זה את זה צועדים עליהם בניצחון לפני שקברו אותם בתעלה לצד הדרך. (גופתו של החייל השני לא התגלתה רק כעבור שבע שנים, בעזרת מפה מצוירת ביד ששרטטו אל-מבחוח ונאצר מהזיכרון לאחר ההרג. בעסקה שתיווך הרשות הפלסטינית, בסופו של דבר נאצר. העביר את המערכון לישראל, ובתמורה הוא הוסר מהרשימה המבוקשת ביותר בישראל.)